Fortnite כבר לא מחזיק את אותו רגע תרבותי, MindsEye ממשיך להסביר את עצמו במקום לשדר ביטחון, ו-Arc Raiders מחזיר למרכז את הוויכוח על בינה מלאכותית בפיתוח משחקים. שלושת הסיפורים האלה לא מדברים על אותו ז'אנר, אבל הם כן מדברים על אותה חרדה: תעשיית המשחקים הגדולה כבר לא מסוגלת לשלוט בסיפור של עצמה כמו פעם.

לפי GameSpot, האנליסט Joost van Dreunen טוען שהרגע התרבותי של Fortnite מתחיל לדעוך. זה לא אומר שהמשחק נעלם. רחוק מזה. אבל הוא כבר לא מרגיש כמו מרכז הכובד הבלתי ניתן לערעור של האינטרנט. וזה חשוב, כי Epic בנתה במשך שנים לא רק משחק, אלא פלטפורמה, שפה, במה לפרסום, וחלל שבו תרבות פופ קופצת ממותג למותג. כשגם הדבר הזה מתחיל להיראות סדוק, קשה לא לראות בזה סימן רחב יותר.

MindsEye נשמע כמו משחק שמתווכח עם החשדות עוד לפני שהקהל סיים לשאול

כאן נכנסת MindsEye. לפי VGC, המשחק מוסיף משימה חדשה שאמורה "לשתף חלק מהראיות" לטענות על חבלה מאורגנת בתוך האולפן. זה נשמע פחות כמו מהלך של מותג חזק ויותר כמו ניהול נזק מתמשך. אני לא אומר שהטענות שקריות או נכונות. אני אומר שמשחקים בטוחים בעצמם לא נאלצים למכור לציבור מסע הסברה כחלק מהתוכן.

וזה בדיוק ההבדל בין פרויקט שמרגיש בשל לבין פרויקט שמרגיש רדוף. כשמוצר הופך לכלי הגנה על הנהלה, משהו בשרשרת כבר נשבר. הקהל מריח את זה מהר.

Arc Raiders מעלה שוב את השאלה שאף אחד לא רוצה לנסח ישר

גם הסיפור של Arc Raiders, שעליו דיווח GameSpot, חותך עמוק יותר מהכותרת עצמה. Patrick Söderlund דיבר על שימוש ב-AI בפיתוח משחקים, בזמן שהתחום עדיין מנסה להחליט אם מדובר בכלי עזר, מנוף קיצוץ או סתם שם קוד לחיסכון על גב עובדים. הבעיה היא לא רק הטכנולוגיה. הבעיה היא חוסר האמון.

שחקנים כבר לא קונים בקלות הבטחות על "שיפור יעילות". עובדים לא קונים בקלות מצגות על "העצמת יוצרים". אחרי גל פיטורים, סגירות אולפנים ולחץ מתמיד לייצר יותר בפחות, כל דיבור על AI נשמע אוטומטית כמו איום עד שיוכח אחרת. ובצדק.

אז לא, אלה לא עוד שלוש ידיעות מנותקות. אלה שלוש עדויות לכך שהשוק נהיה חשדן יותר. ומגיע לו להיות חשדן יותר.