Eidos-Montréal מפטרת 124 עובדים ומאבדת את ראש האולפן, ג'ון וברנדה רומרו אומרים שהעסק מרגיש גרוע יותר מקריסת שנות השמונים, ובאותו יום מניית Pearl Abyss דווקא מתאוששת — וזה שוב אותו סיפור ישן: השוק יודע לסלוח למספרים, לא לאנשים.

אין דרך יפה לעטוף את זה. תעשיית המשחקים של 2026 נראית כמו מקום שמתגמל קיצוצים מהירים, מעניש סבלנות, ואז מתפלא שהאמון של עובדים, שחקנים ומשקיעים נשחק. אם לפני כמה שנים עוד היה אפשר למכור את הכאוס הזה בתור "תיקון טבעי", עכשיו זה כבר נשמע כמו תירוץ עייף.

Eidos-Montréal היא לא מקרה בודד

לפי Pure Xbox, באיידוס-מונטריאול פוטרו 124 עובדים לצד עזיבת ראש האולפן דייוויד אנפוסי. זה לא רק מספר. זה אולפן שעבד עם מותגים גדולים ותמך בפרויקטים של Xbox, כולל Fable ו-Grounded 2, וכשגוף כזה חותך עמוק כל כך, המסר פשוט: גם מי שנמצא ליד שמות גדולים לא באמת מוגן.

בשלב הזה כבר קשה להעמיד פנים שמדובר רק ב"שינויי פרויקט". הביטוי הזה הפך לשפה מכובסת לסיכון קבוע. מנהלים לוקחים הימורים, צוותים משלמים את החשבון, ואז יחסי הציבור מסבירים שהכול הכרחי. השחקנים כבר שומעים את זה כמו רעש לבן. גם העובדים.

הרומרואים אמרו בקול מה שהרבה אנשים מרגישים בשקט

בראיון שצוטט ב-Push Square דרך GamesIndustry.biz, ג'ון וברנדה רומרו טענו שהתחושה בתעשייה כרגע "קרשית" יותר אפילו ממשבר משחקי הווידאו של שנות השמונים. זאת אמירה חריפה, אבל קשה להגיד שהיא מופרכת. אז לפחות ידעת שהמודל הישן קרס. עכשיו יש רווחים ענקיים בצד אחד, פיטורים המוניים בצד השני, והמון הנהלות שמתנהגות כאילו שני הדברים האלה בכלל לא קשורים.

וזה בדיוק מה שהופך את הרגע הנוכחי לכל כך מעצבן: התעשייה לא רעבה. היא לא מתה. היא פשוט בוחרת שוב ושוב במבנה שמעדיף תגובת שוק מהירה על בנייה ארוכה. אחר כך כולם מופתעים כשהכישרונות הטובים נשחקים או עוזבים.

הבורסה ממשיכה לשחק משחק אחר

בזמן שעובדים מפוטרים, TheGamer דיווח שמניית Pearl Abyss התאוששה אחרי הנפילה שנגרמה סביב הביקורות ל-Crimson Desert. זו תזכורת די אכזרית לכך שמספיק שינוי במצב הרוח של משקיעים כדי למחוק נרטיב שלם בן שבוע. האיכות של משחק, מצב של צוות או יציבות תעסוקתית הם לא תמיד הנתונים שמזיזים כסף. לפעמים מספיק שהפחד נרגע.

ופה קבור הכלב. כשהתעשייה מנוהלת לפי תנודות קצרות, גם התכנון נהיה קצר. פחות סבלנות, פחות מקום לטעויות, פחות נכונות לתת לפרויקט לנשום. משחקים, דווקא כי הם יקרים ואיטיים, סובלים מזה יותר מכל מדיום אחר.

אני לא קונה את הסיפור של "ככה זה שוק תחרותי". זה שוק שבנה ציפיות לא מציאותיות, שרף כסף על מרדף אחרי כל טרנד, ועכשיו מגיש לעובדים את החשבון. לא כל פיטורין אפשר למנוע. את הרצף הזה היה אפשר לצמצם מזמן. פשוט היה נוח לא לעשות את זה.