דיג'ימון ממשיך לדחוף קדימה עם קשת חדשה וסייברפאנקית ב-Digimon Beatbreak, לפי CBR. במקביל, הדיבור על Detective Pikachu 2 שוב צף, והמותג של מריו ממשיך להתרחב דרך אירועי קידום כמו האירוע של Super Mario Run סביב סרט מריו גלקסי. זה לא מקרי. מותגי המשחקים הכי חכמים בעולם כבר לא שואלים איך עושים "עיבוד". הם בונים סביבה מתמשכת שבה סרט, סדרה, משחק מובייל, השקה קמעונאית ואירוע פיזי הם פשוט חלקים של אותה מכונה.
פוקימון הוא כבר לא מותג משחקים. הוא שפה
כל פעם שהשיחה על Detective Pikachu 2 חוזרת, היא מזכירה משהו בסיסי: פוקימון עובד גם כשאין מוצר חדש על המדף. זאת רמה אחרת של שליטה תרבותית. לא כל זיכיון מגיע לשם. פוקימון כן. הוא יכול לחיות דרך סדרה, דרך קלפים, דרך סרט, דרך אירוע פופ-אפ בלונדון, דרך Pokémon Go, ודרך אינסוף נראות יומיומית שלא מרגישה כמו קמפיין אלא כמו מזג אוויר.
זאת בדיוק הסיבה שהרעיון של Team Rocket בגרסת לייב-אקשן נשמע כל כך טבעי. כי העולם הזה כבר לא שבוי בתוך הגבולות של מה ש"שייך למשחק". הוא פתוח. הוא גמיש. והוא דורש ניהול מותג כמעט כמו שהוא דורש עיצוב משחקים.
דיג'ימון מבין שהוא צריך זהות חדה יותר
דיג'ימון חי שנים בצל ההשוואה הקלה לפוקימון, אבל הקו החדש והסייברפאנקי שלו מראה רצון להתעקש על זהות אחרת. פחות חמידות אוניברסלית, יותר קצוות. פחות נוסטלגיה פשוטה, יותר אסתטיקה שמנסה לתפוס קהל שכבר גדל ורוצה משהו מחוספס יותר. זה מהלך נכון. דיג'ימון לא ינצח אם ינסה להיות פוקימון שני. הוא ינצח אם ירגיש כמו הדבר היחיד שיכול להיות דיג'ימון.
אם הסדרה באמת תדע לתרגם את הכיוון הזה למשהו חד, יש לה סיכוי להחזיר לעצמה מקום מעניין יותר בשיחה התרבותית. לא המיינסטרים הכי גדול, אבל כן מותג עם שיניים.
מריו הוא הוכחה שמכונה טובה לא צריכה לנוח
האירוע של Super Mario Run סביב סרט מריו גלקסי אולי נשמע כמו קידום צדדי, אבל הוא חלק מדפוס רחב בהרבה. נינטנדו לא נותנת למותגים שלה לנוח יותר. היא מחברת בין המסכים, בין הגילים, בין סוגי הקהל. ילדים רואים סרט. מבוגרים מורידים אירוע. שחקנים חוזרים לדמות מוכרת. הכל עובד יחד.
אפשר לקרוא לזה מסחרי מדי. זה גם נכון. אבל זה עובד כי יש בסיס אמיתי. אי אפשר למכור כך מותג שלא שווה כלום. במקרה של מריו, פוקימון ודיג'ימון, יש חומר גלם חזק. עכשיו נשאר לראות מי מהם ידע להישאר חד גם כשההתפשטות נהיית אינסופית.
השורה התחתונה
פוקימון ממשיך להתנהג כמו שפה גלובלית, דיג'ימון מנסה סוף סוף להפסיק לרדוף אחרי השוואות ישנות, ומריו רץ בלי הפסקה בין משחקים, סרטים ומובייל. מי שמסתכל על בידור מבוסס משחקים כעל "תוספת" עדיין תקוע בעולם ישן. זה כבר העסק המרכזי.
תגובות (0)
טוען תגובות…