ג'ק בלאק כבר זורק באוויר רמזים על סרט שלישי של מריו ב-2029, וסרט מריו החדש ממשיך לשבור קופות עוד לפני שנגמר השבוע הראשון שלו. המשמעות פשוטה: Nintendo כבר לא מתייחסת לקולנוע כפרויקט צדדי. היא בונה עליו כמו שבנתה פעם על חומרה.

לפי NintendoLife, בלאק התבדח בראיון שייתכן שסרט שלישי יגיע ב-2029. ברור, זאת לא הכרזה רשמית. אבל גם בדיחות מהסוג הזה לא נזרקות בחלל ריק כשהמותג בדיוק טס. הן נשמעות טוב במיוחד כשהקהל כבר התרגל לחשוב על מריו כסדרת סרטים, לא כאירוע חד-פעמי.

וזה בדיוק מה שמעניין פה. אחרי שנים שבהן עיבודי משחקים למסך הגדול נראו כמו אזור אסון קבוע, Nintendo מצאה נוסחה שעובדת: אנימציה בטוחה, זיהוי מיידי, מוזיקה שמלטפת נוסטלגיה בלי להתבייש, וסיפור שלא מתנצל על זה שהוא קיים כדי למכור שמחה מהירה. זה לא קולנוע מורכב. זה גם לא צריך להיות.

מריו הפך למכונת הפצה של מותג, וזה עובד

ככל שהמספרים בקופות עולים, קשה יותר להעמיד פנים שמדובר רק ב"ספין-אוף נחמד". Nintendo מקבלת פה משהו ששום Direct לא יכול לקנות לבד: נוכחות תרבותית רחבה מחוץ לבועה של שחקנים. ילדים, הורים, אנשים שלא נגעו בקונסולה מאז ימי Wii, כולם מבינים עכשיו את הערך של המותג בלי צורך בשלט ביד.

וזאת נקודה שהרבה חברות גיימינג מפספסות. סרטים לא רק מרוויחים כסף. הם משמנים מחדש את כל הצנרת. הם מחזירים משחקים לראש, דוחפים מרצ'נדייז, מזכירים לדור מבוגר למה הוא אוהב את הדמות, ומלמדים דור חדש לבקש אותה בחנות. מריו לא מגיע למסך כדי להחליף משחקים. הוא מגיע כדי להגדיל אותם.

הוליווד אוהבת מותגים. Nintendo סוף סוף יודעת איך לחלוב את זה בלי להרוס

אני עדיין לא חושב שכל מותג של Nintendo צריך לקבל טרילוגיה. זאת הדרך המהירה להפוך קסם לשגרה. אבל מריו הוא כבר לא הימור. הוא מנוע. ואם סרט שלישי באמת יגיע ב-2029, אף אחד לא יופתע. להפך. הרבה אנשים ישאלו למה צריך לחכות כל כך הרבה.

האמת היא שהמהלך הכי חכם של Nintendo כאן הוא שהיא לא מנסה להיראות נואשת. אין הצפה מטורפת. אין עשרה יקומים מחוברים לפני שהקהל ביקש. יש קצב. ויש שליטה. ופתאום החברה הכי שמרנית מבין שלוש יצרניות הקונסולות נראית גם הכי חכמה בחדר בכל מה שקשור לבידור מסביב למשחקים.