Pragmata של Capcom הגיע לסטטוס זהב לקראת אפריל, Gachiakuta: The Game מראה סימני חיים מפתיעים על PS5, ו-Rec Room בדרך להימחק מהחנות ולהיעלם ביוני — והשלישייה הזאת מספרת בדיוק איפה פלייסטיישן נמצאת כרגע: בין יוקרה יפנית, הימורי אנימה, וניקוי מדף שקט של שירותים שלא שרדו.

אני אוהב שבועות כאלה כי הם חושפים את האמת בלי פילטר. לא מצגת מותג, לא שקף אסטרטגי. רק החנות עצמה, והדברים שנכנסים ויוצאים ממנה. לפעמים זה אומר כותרת גדולה שמוכנה סוף סוף. לפעמים זה אומר פרויקט שנשמע כמו הימור. ולפעמים זה פשוט אומר שחברה מחליטה להוציא את התקע.

Pragmata מוכיח ש-Capcom עדיין יודעת לסגור עסקה

לפי Push Square, Capcom אישרה ש-Pragmata הגיע לסטטוס זהב לקראת ה-17 באפריל. אחרי שנים של המתנה, דחיות ותחושה שמדובר בעוד חלום מדף יפה, זה רגע חשוב. לא רק בגלל המשחק עצמו, אלא בגלל מה שהוא אומר על Capcom: היא אולי מתמהמהת, אבל כשהיא סוגרת מוצר, היא בדרך כלל יודעת למה היא מחכה.

החשש, כמובן, הוא תמיד אותו חשש. הייפ ארוך מייצר ציפיות אכזריות. אם Pragmata יהיה רק "בסדר", הרבה שחקנים יתנהגו כאילו מדובר באכזבה. אבל לפחות עכשיו הדיון חוזר למשחק ולא ללוח זמנים. זה כבר שיפור.

Gachiakuta מנסה להיראות פחות כמו חיקוי ויותר כמו מוצר אמיתי

באותו יום Push Square הציג גם את Gachiakuta: The Game, שנראה לדבריהם קרוב יותר ל-Zenless Zone Zero מאשר לעוד משחק אנימה גנרי. זאת נקודה חשובה. שוק משחקי האנימה מלא ברעש, והדרך היחידה לשרוד בו היא להיראות כאילו יש לך קצב, סגנון וסיבה להתקיים מעבר ל-IP.

אני עדיין לא ממהר להאמין לכל טריילר נוצץ, אבל לפחות יש פה תחושת כיוון. ואם PlayStation רוצה להישאר בית חזק לקהל יפני-גלובלי, היא צריכה גם את המשחקים האלה, לא רק את שוברי השוק המערביים הגדולים.

Rec Room עוזב, וזה עוד סימן לאכזריות של עידן השירותים

מנגד, Push Square דיווח ש-Rec Room יוסר מ-PS Store ויירד מהרשת ב-1 ביוני. המשחק לא סתם יוצא מהמכירה. הוא נהיה בלתי שמיש. זה כבר הסטנדרט המעיק של משחקי שירות: ברגע שהמפעיל מסיים את הסיפור, גם הקיום של המוצר כשחקן בודד כמעט נמחק.

ופה פלייסטיישן נראית כמו מראה טובה לשוק כולו. מצד אחד כותרים נוצצים שמוכנים לצאת לדרך. מצד שני שירותים שנמחקים בלי הרבה טקס. החנות חיה, אבל גם שוכחת מהר. ומי שמשלם את המחיר הם השחקנים שהאמינו שספרייה דיגיטלית היא ספרייה באמת.

השבוע הזה לא מצייר את פלייסטיישן כמותג מסודר במיוחד. הוא מצייר אותה כפלטפורמה שבה מתקיימים יחד משחקי יוקרה, ניסויי אנימה, והלוויה שקטה למשחקים שאף אחד כבר לא רוצה לממן. האמת? זה הרבה יותר מעניין מכל קו מסרים מבריק.