נינטנדו סוגרת את תקופת החינם של GameChat ב-Switch 2, סוניק כבר מפזר רמזים לחגיגות 35 שנה, וברשת לא מפסיקים ללעוס את השמועה שלפיה רימייק ל-Final Fantasy 9 תקוע כרגע על הקרח. אלה לא חדשות עם פטיש אחד גדול על השולחן. זה יותר כמו רצף קטן של אותות שמספר בדיוק איפה שוק הקונסולות חי כרגע: שירותים, נוסטלגיה, ושמועות שמצליחות לייצר יותר תנועה מחצי מהטריילרים הרשמיים.

נינטנדו רוצה שתתרגל, ואז תשלם

לפי Nintendo Life, הצעת ההיכרות של GameChat ב-Switch 2 מסתיימת החודש. זה מהלך צפוי, אבל הוא גם מזכיר את האסטרטגיה של נינטנדו בדור הזה: קודם להכניס הרגל, אחר כך להפוך אותו לקו הכנסה. אם השירות עובד חלק, השחקנים יבלעו את זה. אם הוא בינוני, הם פשוט ימשיכו לדיסקורד ויעשו כאילו GameChat לא קרה. נינטנדו לא יכולה להרשות לעצמה עוד פיצ'ר "חמוד" שאנשים בודקים פעם אחת ושוכחים ממנו.

במקביל, השחקן המדבב של סוניק כבר רומז שיש "דברים מעניינים" לקראת יום ההולדת ה-35 של המותג. זה נשמע קטן, אבל סגה מכירה את המשחק הזה היטב: טפטוף רמזים, קצב ציפייה, ואז ניסיון למכור אירוע כתרבות שלמה. אם יהיה שם משחק חדש, אוסף, רימאסטר או הכרזה חצי-נוסטלגית וחצי-עסקית, אף אחד לא יופתע.

פלייסטיישן שוב ניזונה משמועות

החלק היותר מעניין מגיע מ-PS5. לפי Push Square, רימייק אפשרי של Final Fantasy 9 נמצא כרגע "על הקרח". זו עדיין שמועה, וצריך לומר את זה בלי לעגל פינות. אבל עצם העובדה ששמועה כזאת מספיקה כדי להפוך לדיון יומי ממושך אומרת הרבה על סוני ועל Square Enix. הקהל לא מחפש רק את המשחק הבא. הוא מחפש את הפנטזיה הבאה שתצדיק למה הוא נשאר צמוד לאקוסיסטם הזה.

ובקצה השני של הספקטרום, Super Meat Boy 3D מגיע ל-Game Pass עם ביקורות שכבר עלו לאוויר. זה לא הכותרת הכי גדולה בשוק, אבל זה בדיוק סוג המשחק שמחזיק מנוי חי: חד, קשוח, מיידי, בלי עשרים שכבות של כלכלה פנימית. לפעמים שירות מנויים לא צריך עוד אפוס של 100 שעות. הוא צריך משחק אחד שיגרום לך לקלל את המסך ואז ללחוץ על "נסה שוב".

הקונסולות כרגע מוכרות ציפייה

זה מה שמחבר בין כל הסיפורים האלה. נינטנדו מוכרת התרגלות לשירות. סגה מוכרת סקרנות. סוני חיה גם משמועות כי הקהל שלה עדיין רעב. מיקרוסופט, דרך Game Pass, מוכרת נגישות מיידית. אף אחד פה לא מנהל יום חדשות נקי. כולם מנסים להחזיק תשומת לב, כל אחד בדרך אחרת. ומי שמסתכל על השוק הזה מהצד רואה תמונה ברורה: פחות רגע אחד מכריע, יותר קרב יומיומי על מקום בראש.