החדשות של סוף השבוע מזכירות שוב שהמילה "גיימינג" כבר קטנה מדי בשביל מה שקורה מסביבה. סרטים מרמזים על משחקים, אנימה מקבלת עיבודי משחק, ומשחקי מכות מתחילים למכור עונות תוכן עוד לפני שהאבק מהחשיפה הראשונה יורד.

הכותרת הכי רועשת היא כנראה סרט סופר מריו גלקסי, שעל פי הדיווחים מגיע עם שתי סצנות אחרי הקרדיטים. זה פרט קטן, אבל הוא צועק אסטרטגיה. כשסרט עושה את זה, הוא לא רק מבקש מהקהל להישאר בכיסא. הוא מבקש מהם לחשוב כבר על ההמשך. מריו עבר מזמן את השלב שבו הוא רק אייקון של משחקים. עכשיו הוא מותג שמדבר בשפה של יקומים קולנועיים.

האנימה עושה את הדרך ההפוכה

מנגד, Expelled from Paradise מקבלת משחק חדש. לפי הדיווחים סביב ההכרזה של Toei והכיסוי של אתרי אנימה, מדובר בעיבוד חדש עם סיפור מקורי בדרך לחורף 2026. זה בדיוק הכיוון ההפוך: לא משחק שמקבל סרט, אלא סרט ואנימה שמחפשים חיים חדשים דרך משחק. התנועה הזאת כבר לא מרגישה ניסיונית. היא תעשייה שלמה.

והאמת? זה הגיוני. לקהל כבר אין בעיה לעבור ממסך למסך אם העולם מספיק מעניין. הוא יראה טריילר, יראה סדרה, ואז ירצה לשחק את הדמויות בעצמו. מבחינת מפרסמים, זאת מכונה נהדרת. מבחינת קהל, זה עובד רק אם המוצר בכל תחנה באמת עומד על הרגליים שלו.

ואז מגיע Invincible VS ומראה כמה הכול נהיה אגרסיבי

Invincible VS אישר את Conquest כלוחם, חשף פרטי בטא פתוחה לאפריל וכבר מדבר על דמויות נוספות ב-Year 1 Pass. עוד לפני ההשקה המלאה, המשחק כבר מציג מפת דרכים של עונה. זה מה שקורה היום כמעט בכל מותג בידורי עם שאיפות גיימינג: לא משיקים מוצר, משיקים פלטפורמה קטנה משל עצמו.

זה יכול לעבוד מצוין אם המשחק עצמו חד, מהיר ויודע לייצר קהילה. זה יכול גם להתפוצץ אם כל העסק מרגיש כמו קטלוג DLC שנולד לפני הבסיס. ולכן הסיפור של Invincible VS מעניין: הוא מגיע עם יתרון עצום של IP חם, אבל גם עם הלחץ הקבוע של הז׳אנר. משחק מכות לא שורד על אהבה לסדרה בלבד.

השורה התחתונה

מריו, Expelled from Paradise ו-Invincible VS הם שלושה סיפורים שונים, אבל כולם אומרים את אותו דבר: חברות כבר לא רואות משחק, סרט או אנימה כמוצר בודד. הן רואות עולם שאפשר למתוח לכל כיוון. לפעמים זה מלהיב. לפעמים זה מרגיש מחושב מדי. אבל אין ספק שזה הכיוון של התעשייה כרגע.