נינטנדו קיבלה ביממה אחת שלוש תזכורות לכך ש-Switch 2 לא מתכוונת לסחוב את כל מה שהדור הקודם השאיר על הרצפה: Ratatan ויתר על הגרסה ל-Switch המקורי, System Shock Remake קיבל דמו ל-Switch 2, ו-Super Mario Run מנצל את הרעש סביב סרט גלקסי חדש כדי למשוך קהל בחזרה. זאת לא דרמה אחת. זאת מגמה. מי שמכוון קדימה מקבל מקום. מי שנתקע על חומרה ישנה מתחיל ליפול החוצה.

Ratatan מודה במה שנינטנדו לא תגיד בקול

לפי NintendoLife, Ratata Arts ביטלה את גרסת ה-Switch של Ratatan וגם ויתרה על PS4, עם נימוק די פשוט: החומרה הוותיקה כבר לא מתאימה לתוכניות של המשחק. זה מהלך הגיוני, וגם קצת אכזרי. במשך שנים התעשייה התעקשה להעמיד פנים שאפשר להמשיך לתמוך בכל דור במקביל. בפועל זה גובה מחיר. או שנפגעים בביצועים, או שנחתכים פיצ'רים, או שמקבלים דחיות אינסופיות.

Ratatan הוא לא שם בגודל של זלדה או מריו, אבל דווקא בגלל זה ההחלטה שלו אומרת משהו. אם גם פרויקטים בינוניים מפסיקים להתאמץ בשביל החומרה הישנה, זה סימן שהשוק כבר עבר שלב. נינטנדו אוהבת לדבר על קהל רחב. מפתחים אוהבים לסגור ספרים. שני הדברים האלה לא תמיד הולכים יחד.

System Shock מגיע עם דמו, וזה מהלך חכם בהרבה מטריילר נוסף

במקביל, NintendoLife דיווח על דמו ל-System Shock Remake ב-Switch 2. זה צעד נכון כי המשחק הזה לא מוכר רק עם שם. הוא מוכר עם תחושה. עם שליטה. עם השאלה הכי פשוטה שיש: האם גרסת הקונסולה באמת מחזיקה את המתח, הקצב והאטמוספירה של המקור המחודש.

דמו עונה על זה מהר יותר מכל פוסט יחסי ציבור. ואם הוא עובד טוב, הוא גם אומר למפתחים אחרים משהו לא קטן: ש-Switch 2 יכולה לקבל משחקים עם שיניים, לא רק חמודות צבעונית ו-safe picks לכל המשפחה. נינטנדו עדיין נשענת על מותגים, אבל הקטלוג שלה צריך גם משחקים שיודעים להיראות קצת פחות סטריליים.

סופר מריו רץ מהר יותר מהחדשות

ואז מגיע החלק הכי מצחיק בסיפור. NintendoLife חשף אירוע חדש ב-Super Mario Run סביב סרט סופר מריו גלקסי. זה מובייל. זה טייפ-אין שיווקי. זה גם עובד. מריו לא צריך להמציא את עצמו מחדש בכל שבוע; הוא צריך תזמון טוב, נוסטלגיה מדויקת, והבנה שהקהל אוהב להרגיש שהוא חלק מרגע גדול יותר.

כאן נינטנדו עושה את מה שהיא עושה טוב יותר מרוב המתחרות: מחברת בין משחק, סרט, מובייל ומותג בלי שזה ירגיש כמו שקופית של משקיעים. לפעמים זה קצת מחושב מדי. במקרה הזה, זה פשוט נראה כמו מכונה משומנת שיודעת איפה נמצא הקהל שלה.

השורה התחתונה

שלוש הידיעות האלה לא שוות אותו משקל, אבל הן מספרות אותו סיפור. Switch 2 מתחילה לדרוש מחויבות אמיתית, לא תמיכה סמלית. משחקים שלא עומדים בזה ייחתכו. משחקים שכן, יקבלו במה. ובזמן שזה קורה, מריו ממשיך להדפיס תשומת לב גם מחוץ לקונסולה. קשה לחשוב על תזכורת ברורה יותר לכך שנינטנדו לא מוכרת רק חומרה. היא מוכרת מומנטום.